150 | אלי זילברמן נוסף, גדול יותר . בחדר הזה נמצאו מזרנים ותרופות . שם הוחזקו החטופים בתנאים בלתי נתפסים . החדר השלישי שבהמשך כבר גדול עוד יותר . בחלל ניצבים כלובים . כן, כלובים . בתוכם הוחזקו חטופים מאחורי סורג ובריח המתאימים לחיה שניצודה . אנשים שביום בהיר אחד התעוררו לסיוט הכי גדול בהיסטוריה של מדינת ישראל . נלקחו ממיטתם והובהלו פצועים ובוכים אל מתחת לקרקע של עזה . הראש עמוס במחשבות . כאן הם עונו ? האם במקום הזה נאנסו בנותינו ? המקום מחניק מאוד, לח וקר . הכול מלא ביתושים ומדכא בצורה קיצונית . אחרי כמה דקות של סיבוב במרחב והסבר של המפקד שירד איתנו פנימה, אנחנו מסתובבים ומתחילים לנוע החוצה . אני חייל בצבא ההגנה לישראל . קצין ומפקד . יש לי נשק . אם אני נמצא בפנים ומעט חושש, מה לעזאזל עובר על נערה בת 17 שנמצאת שם ? איך ילדים קטנים מוחזקים בתנאים כאלה ? כמה זמן הם כבר שם ומי בכלל דואג לצרכים הבסיסיים שלהם ? מתעללים בהם ? מענים אותם ? לקראת היציאה מהמנהרה, לאט לאט האור חודר פנימה ונכנס בך צורך עז להגביר קצב וכבר להיות בחוץ, תחושת המחנק גדולה אבל בעיקר מעיקה . עם היציאה אנחנו עולים למבנה ה...
אל הספר