אריות על נמ"רים | 125 בגזרתנו" — נשמע הקול בקשר . דממה . אני לוקח את המע"ד של הקשר ואנחנו מתחילים לבצע את סדר הפעולות החטיבתיות . מסוקי פינוי מוקפצים למרחב, לִבְנות הפינוי הגדודיות וזו החטיבתית ( קוברה ) מופעלות גם הן . מבול של טלפונים, כולם רוצים לסייע ולוודא שנציל כאן חיים של כמה שיותר חיילים . לאחר מספר דקות מורטות עצבים, בואניש המג"ד עולה בקשר ומעדכן שמספר הנפגעים עומד על תשעה ושאחד מהם "הרדוף" — הרוג . הפינוי מתבצע בצורה אינטנסיבית ומהירה, ואחרי זמן קצר הכלים כבר יוצאים לדרך . הפציעות חמורות מאוד, והכלים נדרשים לבצע עצירה בדרך לניתוח שטח מציל חיים . בשלב הזה המח"ט מחליט שנצא ברגל למבנה שנפגע כדי לפגוש את הכוח בשטח . לאחר מספר דקות מגיעים לנקודה . אני פוגש את יעקובי, שהיה בעברו מ"פ המבצעית כשאני הייתי מ"פ המסייעת, ונותן לו חיבוק חזק . פחדתי שהוא נפגע ואני שמח לגלות שלא . התחושה של לשמוח כשאדם שאתה מכיר ואוהב לא נפגע היא תחושה נוראית . על כל שמחה כזו יש עצב עצום של אדם אחר . הרצפה כולה מלאה בדם . מבנה שלם מפוצץ וכמעט על הקרקע . הקירות שחורים והריח, אוי איזה ריח . שילוב של דם, אבק שר...
אל הספר