פרק 17: שינוי דפוסי התנהגות

032׀ ורד פלדמן ביותר הוא לצלול מתחת למים . "לא ידעתי שיש לך חלום כזה," הוספתי . "פשוט אף פעם לא עשיתי את זה," היא אמרה וחייכה בעיניים עצומות, כשפניה כמו מתענגות על עצם המחשבה . וככה, בלי לתכנן, הזמנו כרטיס טיסה לאילת, ותוך שלוש שעות היינו מתחת למים עם דולפינים . שם, בשקט הזה שפוגשים רק בקרקעית הים, רעדתי כולי . שאלתי את עצמי : למה בתקופה הקשה ביותר בחיי אני מאתגרת את עצמי ומתמודדת עם אחד הפחדים הכי גדולים שלי, צלילה ? אז נכון, זה לא באמת ביג דיל לצלול לעומק כזה, ובכל זאת, הפחד לא לנשום והשקט הייחודי שיש מתחת למים גורם לטיפוס כמוני להתעמת עם השדים שבנפש . כל מה שהצלחתי להשהות ולהדחיק במהלך ימי השבעה, התחושות שאני עטופה באהבה ובדאגה, ואפילו האופטימיות שהתלוותה למותה של אמי — כל אלה כמו נשארו מעל המים כשצללתי לעומקה של החרדה . מתי בפעם האחרונה עשית משהו בפעם הראשונה ? שאלתי את עצמי שוב ושוב בבהלה, מנסה לחווט את המוח למצוא דבר חיובי אחד ברגע המבעית הזה . אבל אז בדיוק הופיעה קרן שמש שחדרה אל המים וכמו הזכירה לי שבכל רגע נתון אני יכולה להוציא את הראש ולשאוף אוויר . "אף אחד לא מכריח אותי להיש...  אל הספר
מטר הוצאה לאור בע"מ