222׀ ורד פלדמן את ה"אקס-אבא שלי" ולספר לו את הבשורות שגיליתי, הדאגה אלי גברה : יש מצב שהיא התחפפה ? אולי זאת זעקה לעזרה ? למה שהיא תרצה לפגוש אותו אחרי כל מה שהיה ? ואיך היא תמצא אותו אחרי שנים שהם לא בקשר ? אבל אותי — אולי לראשונה בחיי — לא העסיקה המחשבה מה יחשבו עלי . התקשיתי להסביר שבשביל אדם כמוני, שחייב לסגור מעגלים, זה צעד חשוב . שאני צריכה להסתכל במראה, ובמקרה הזה — אל תוך העיניים של האיש שחשבתי שהוא אבא שלי, ושלמרות הקשר הסבוך כל כך בינינו, יש לו חלק במי שהפכתי להיות . רציתי לשתף אותו באמת החדשה שגיליתי . הייתי צריכה לשמוע את עצמי אומרת בקול רם : "שומע, אתה לא אבא שלי" . רציתי להתמודד עוד פעם אחת אחרונה עם הצחוק הבולעני שלו ולקבל אישור אמיתי להרגשה שהתבגרתי . הבנתי גם שאני נמצאת בצומת שבו הזהות שלי משנה צורה, שאני זקוקה למפגש הזה כדי להעז להשתנות וכדי לאפשר לעצמי לבנות קשר עם האבא האמיתי שלי . וחשוב מכול : לקחתי למסע הזה את מי שבחרתי לחיות לצדו את חיי, בן זוגי סזר, רגע לפני שאנחנו נשבעים אמונים זה לזה . חששתי שאם הוא לא יפגוש את האבא שחשבתי שהוא אבי, הוא לא יכיר לעולם חלק ענק ב...
אל הספר