משקעים לקטמארי . אנחנו שונאים לסגור חשבונות מנטליים בהפסד . אבל ברגע שהצבנו לעצמנו יעד, אנחנו יוצאים לדרך במאזן שלילי . השיקול הזה מוסיף להמולה שיוצרות כל שאר ההטיות שמטות את המאזניים נגד האפשרות להפסיק . אנחנו תופסים בעלות על היעדים שלנו והם יכולים להפוך בקלות לחלק מהזהות שלנו . הם הופכים לסטטוס קוו . מהרגע שהתחלנו להתקדם לעבר קו הסיום, אנו צוברים את העלויות השקועות של הזמן, המאמץ והכסף שאנו משקיעים במאמץ להגיע אליו . הסיבה שקשה כל כך להפסיק, אם לסכם את כל מה שדיברנו עליו בספר הזה, היא שההחלטה להפסיק כרוכה בשני פחדים : הפחד שנכשלנו והפחד שבזבזנו את זמננו, את כוחותינו, או את כספנו . עלינו להגדיר מחדש את המשמעות של "נכשלנו" ושל "בזבזנו" . כשאנו חוששים מהאפשרות שהחלטתנו לפרוש פירושה שנכשלנו, במה בדיוק נכשלנו ? אם אתם מפסיקים לעשות משהו שכבר אין טעם לעשותו, זהו לא כישלון אלא הצלחה . אנו נוטים באופן טבעי לחשוב על כישלון במונחים של אי ‑ עמידה ביעד, כלומר כישלון להגיע לקו הסיום . אבל אם אנחנו ממשיכים לדבוק במשהו שכבר לא כדאי לדבוק בו, האין זה כישלון ? כיצד נוכל להגדיר זאת מחדש, ולהתחיל לחשוב...
אל הספר