להבין שכאשר האדם הזה מבקש את עצתכם, לא משתמע מכך בהכרח שהוא רוצה לשמוע את דעתכם הכנה - אלא אם כן הוא נתן לכם רשות מפורשת להביע אותה . אנדרו וילקינסון סיפר לי איך למד את השיעור הזה מניסיונו האישי . אחרי שנאלץ לפטר את המנכ"ל ההוא וגילה שאף אחד מחבריו לא אמר לו את מה שכולם יכלו לראות בבירור מבחוץ, הוא גמר אומר להביע את דעתו הבלתי מרוככת בכל פעם שמישהו מבקש את עצתו . הם מבקשים את עצתו . הוא עונה בכנות אכזרית . ושום דבר טוב לא יוצא מזה . הוא לא משנה את דעתם, למען האמת, מתברר לו שהם מתחפרים בעמדתם ומתמלאים נחישות להוכיח לו שהוא טועה . במילים אחרות, הסלמת מחויבות טיפוסית . כשאנשים מבקשים עצה, אין לבלבל זאת עם מתן רשות . במקום זאת, כשמישהו פונה אליכם, מוטב לנקוט את גישתו של רון קונוויי, שאותה ניתן לתמצת בארבעה צעדים כדלקמן : צעד 1 | הביאו לידיעתם שלדעתכם כדאי להם לשקול פרישה . צעד 2 | כשהם מביעים התנגדות, חזרו בכם והסכימו איתם שהם יכולים לשנות את המצב . צעד 3 | הגדירו בבירור רב כיצד תיראה הצלחה בעתיד הקרוב ורשמו לפניכם את אבני הדרך האלה כקריטריונים לסיום . צעד 4 | קבעו לחזור לשיחה הזאת בעתיד ו...
אל הספר