כשאתם בעיצומה של העשייה ובלהט הרגע, ניצבים בפני ההחלטה אם לוותר או להמשיך באותו כיוון, זהו הרגע שבו קבלת ההחלטות שלכם חשופה ופגיעה יותר מתמיד לשלל ההטיות הקוגניטיביות שמקשות עליכם להפסיק . התובנה של כהנמן היא שלמשקיף חיצוני, כמו חבר או אהוב, יש סיכוי רב יותר להחזיק בתפיסה רציונלית בנוגע למצבכם, כי הוא לא מעורב עמוקות כמוכם . הבעיה היא שכאשר אתם ניצבים בתפקיד המשקיף החיצוני ורואים שמישהו צועד בדרך חסרת סיכוי, סביר להניח שתחשבו שיהיה זה חביב מצִדכם לחסוך ממנו את האמת הקשה, כי אתם יודעים שהיא תפגע ברגשותיו . עם זאת, כשאתם חסים על רגשותיו, כשאתם משתדלים לנהוג בחביבות, למעשה אתם שוללים ממנו את ההזדמנות לראות את מה שאתם רואים . אתם הרי מנסים לחוש על רגשותיהם של אחרים בדיוק מפני שאתם אוהבים אותם . אבל אתם חסים על רגשותיהם רק בטווח הקצר . הם שועטים לקראת עתיד שבו הם ייכשלו, והכישלון הזה יכאיב להם הרבה יותר . כולנו צריכים מישהו שאוהב אותנו אבל גם מבין שמוטב לנו, למען אושרנו בטווח הארוך, לשמוע בקול ברור את האמת הלא נעימה כשאנו מתקדמים בנתיב שמוטב לנו לנטוש . זהו המסר העולה מדבריו של כהנמן . כשאת...
אל הספר