אני יודעת שנוצר הרושם שכבר דשנו לעייפה בסיפורים על טיפוס הרים . בכל זאת, אנא היאזרו בסבלנות לעוד סיפור מאותו תחום, שימחיש את ההבדל בין ידיעה לעשייה . זהו סיפורו של מטפס הרים מנוסה, שרכש מומחיות רבה בהישרדות בחיק הטבע, בשם ג'פרי ר' . ג'פרי הציב לעצמו מטרה - לטפס על 100 ההרים הגבוהים ביותר באזור ניו אינגלנד שבצפון ‑ מזרח ארצות הברית . בקהילת המטפסים זה נחשב הישג משמעותי . בחלק מההרים האלה אין שבילים מוסדרים המובילים לפסגה, ואפשר להגיע אליה רק במסלולים המשמשים רכבי שלג, בדרכים עתיקות של חוטבי עצים או במשעולי רועים . חלק מהנתיבים האלה מחייבים את המטפס לפלס את דרכו ביערות עבותים או בין שיחים סבוכים . ג'פרי ר' כבר השלים את הטיפוס לראש 99 הרים ועשה את דרכו במעלה האחרון ביניהם, הר פוֹרט שבמדינת מיין . כשמזג האוויר התקדר וערפל השתרר, שותפו לטיפוס החליט לשוב לאחור . ג'פרי ר' סירב והמשיך לטפס לבדו . גופתו נמצאה כעבור כמה ימים . ככל הנראה הוא נפל אל מותו . מדוע אני מספרת לכם את הסיפור הזה, שמזכיר מאוד כמה מהסיפורים האחרים שסקרנו ? אדם אחד שב על עקביו . השני ממשיך להתקדם והתוצאה הרת אסון . ג'פרי ר'...
אל הספר