מטפסים על האוורסט, או מנהלים חברה, או נמצאים בזוגיות, או עובדים במשרה, אנחנו עוקבים אחר מהלכם של הדברים האלה כי אנו בתוכם . זהו ציר הזמן שבו אנו נמצאים . לעומת זאת, כשאנו יוצאים מהדברים האלה, נוצרת בעיה כפולה בכל הנוגע לקבלת משוב . ראשית, ביחס לרוב הדברים שאנו מפסיקים לעשות, אין לנו מידע ברור שמראה איך הם היו נראים אם היינו מתמידים בהם . המידע שעומד לרשותנו כולו היפותטי, או מבוסס על ניגודן של העובדות הקיימות . מה היה קורה אילולא הייתי סוגר את העסק ? מה היה קורה אם הייתי ממשיכה לעבוד במשרה ההיא ? מה היה קורה אילו הייתי משנה את מסלול הלימודים שלי או עובר למוסד אקדמי אחר ? במקום נתונים, כל מה שעומד לרשותנו הוא תרחישי "מה היה אילו ? " עקב כך, קשה להשוות ולראות אם החלטת הפרישה שקיבלנו היתה עדיפה על החלופה של המשך באותו נתיב . אין לנו בסיס להשוואה ישירה, פרט לזה שקיים בדמיוננו . שנית, כשאנו עוזבים דברים, אנו נוטים לנהוג לפי האִמרה "רחוק מהעין, רחוק מהלב" . לרוב איננו עוקבים באופן טבעי אחר מהלכם של דברים שהפסקנו להיות מעורבים בהם . זה כנראה מה שיוצר את הבעיה של מנהלי ההשקעות . כשהם נכנסים לפו...
אל הספר