כפי שהסביר לי אלכס איימס, "אין כמעט אף אחד שמגיע לרף של פקודת מימוש הרווח האוטומטית שלו . הם יוצאים ידנית לפני זה" . במילים אחרות, משקיעים יפרשו לפני שפקודת מימוש הרווח תכתיב להם לעשות זאת, במטרה להבטיח לעצמם רווח ודאי, גם אם ביכולתם להרוויח יותר אם יחליטו להישאר באותה פוזיציה . לאחר שנצבר לזכותם רווח על הנייר, הם אינם מעוניינים להמשיך להסתמך על המזל ולהסתכן באובדן רווחים שהיו יכולים לשלשל לכיסם . ( אני מקווה שעכשיו ברור יותר איזו עצה גרועה מגולמת בביטוי "לפרוש בשיא", משום שהוא מעודד את הנטייה הטבעית שכבר מוטמעת בנו לנהוג בחוסר רציונליות במצבים כאלה . ) כשמשקיעים מפסידים, לעומת זאת, הם מבטלים את פקודת עצירת ההפסד ומעדיפים להמר על כך שהפוזיציה תתאושש והם לא יצטרכו להפוך את ההפסד על הנייר להפסד ממשי, וההחלטה הזאת טומנת בחובה סיכון לצבור תשואות שליליות גדולות יותר ויותר . מן הסתם, שאיפתנו אמורה להיות להתמיד כשהערך הצפוי חיובי, ולא משנה אם קודם לכן הרווחנו או הפסדנו כתוצאה מדרך פעולה קודמת שנקטנו . מאחר שההחלטות האלה מתקבלות בתנאי אי ‑ ודאות, כמעט אף פעם איננו יודעים אם עדיף להתמיד או לפרו...
אל הספר