16 | ויליאם יורי על דעתי האפשרות שרעיון שצץ בראשי בזמן כתיבת חיבור סטודנטיאלי עשוי להועיל לפקיד ממשל גבוה בוושינגטון שמטפל במה שהעולם בכללותו תופס כסכסוך הבינלאומי המאתגר מכולם . בדומה לצעירים רבים בגילי, ניסיתי להבין מה אני רוצה לעשות בחיי . אנתרופולוגיה — חקר תרבויות וחברות אנושיות — ריתקה אותי, אבל הרגשתי שמשהו חסר . נכספתי להקדיש את זמני ומרצי לפרויקט שיוכל לעזור לאנשים בצורה ישירה ומעשית יותר . תהיתי : האם אוכל ליישם את מה שלמדתי על דילמה אנושית מרכזית שמתריסה נגד הפתרונות הקיימים — הבעיה הנצחית של סכסוך ומלחמה ? פרופסור פישר המשיך לדבר : "אני רוצה שתבוא לעבוד איתי . מה דעתך ? " "כן," גמגמתי . "בשמחה . " אז מה היה הרעיון בחיבור שמצא חן בעיני פרופסור פישר ? הוא נולד מניסוי מחשבה פשוט . ישבתי בחדרי הקטן והארצי שבעליית הגג ודמיינתי את עצמי כאנתרופולוג, זבוב על הקיר, בחדר מהודר בפּאלֶה דֶה נאסיוֹן בז'נבה, שווייץ, שבו נועדו להתקיים שיחות השלום למזרח התיכון . שאלתי את עצמי שאלה : אילו התרחשויות באופן דיבורן של המשלחות יוכלו לאפשר לי להסיק אם השיחות מקרטעות או עולות יפה ? הערכתי שאם השיח...
אל הספר