לג. מלאכת החיים

323 אישה על הנייר צעצוע ממתכת . לפעמים, כשהכתיבה נעצרת, אני מסובבת את המפתח ליד הזנב שלו, וכשהעכברוש מתחיל לרוץ, הוא איכשהו 1 מריץ גם את המילים" . אל דאגה, המילים אצל נאוה לא נעצרו אף פעם, והן נכתבו לעתים קרובות על פתקים . "אני כותבת בכל מקום ובכל זמן, ולכן הפתקים מפוזרים בכל פינה בבית, אפילו האוטו מלא בפתקים . [ . . . ] בדרך כלל כשאני חוזרת הביתה בסוף היום, כבר הצטברו אצלי הרבה פתקים . הם עוברים סינון, לפחות חצי נזרק לפח, 2 והשאר מוכנס למחשב" . המחשב — שאיתו למדה לעבוד, כזכור, בשלב מוקדם מאוד של חייה — מילא אותה חרדה קבועה שמא יימחק ממנו משהו . על כן שמרה תמיד כמה גרסאות, ולפעמים אפילו שלחה עותק במייל לאילאיל, על מנת שיישאר שריד לפליטה אם העולם יתמוטט . "אני אסקופה נדרסת לרגלייך", אמרה לבתה בכל פעם שעזרה 3 כשילדיה גילו לה שיש לה באיזה משהו טכני פעוט במחשב . דבר כזה שנקרא "ענן", וניתן לשמור חומר בלי לדאוג שיימחק בטעות, החלה להעביר כל מה שיכלה לענן . היא סידרה, תייקה ונתנה כותרות, משעשעות למדי לעתים, לכל מה שתייקה . למשל : "אלה מכתבי התרגשות", "שיר אהבה ללוסי", "מתקפה של דתי בשם מוטי", ...  אל הספר