256 מוטי זעירא מכך, העריך, את נכדו האינטליגנטי והמוכשר במדעים, והיה מוכן 1 להקשיב לו על אף ספקותיו . לקראת הסוף חזר יצחק לשפת אמו והחל לדבר עם המטפל ברומנית . בשבועיים האחרונים נמנעה נאוה מלראותו, ובאותה תקופה, ככל הנראה, כתבה שיר, שהתפרסם רק שש שנים לאחר מכן בכתב העת "מאזניים" : "אֲנִי בִּתּוֹ / לֹא יְכוֹלָה לְהָגֵן / מִפְּנֵי / מוֹתוֹ . / אוֹזְלִים חַיָּיו . / עוֹד מְעַט בִּלְעָדָיו . / מִי עוֹזֵר לִי עַכְשָׁו . / לֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם אָב . / אוֹמֵר לִי — בִּתִּי, בִּתִּי / אֵיךְלֹא הֵגַנְתְּ 2 עָלַי / מִפְּנֵי / מוֹתִי" . מותו של אביה פער בלבה של נאוה בור עמוק של כאב . באחד הראיונות שאלו אותה את השאלה הבנאלית, "למי את מתגעגעת", והיא ענתה : "לאבא שלי, יצחק ארצי, שהלך לעולמו לפני חמש שנים . לחוכמתו, לרוחב ידיעותיו, ללבו החם, לליטוף המהיר והביישני שלו על ראשי . יש ימים שאני שומעת אותו מדבר אלי מתוכי" . ושנה לפני מותה כתבה : "אבא המתוק שלי איננו . שלוש-עשרה שנים הידיעה חובטת בי מדי בוקר, כשאני פוקחת 3 עיניים" . מחלת הסרטן הפכה אצלה בעקבות מות אביה לדמון מפחיד . "זה היה הפחד הכי גדול של...
אל הספר