107 אישה על הנייר של ששי קשת, ושאל אותה : "את לבד בבית ? " כשענתה בחיוב, הודיע לה : "אני בא עכשיו לקחת אותך אלינו, שלא תהיי לבד ! " "נאוה, שאותה לא הכרתי קודם, פתחה לי את דלת ביתם, ועוד לפני שהספקתי להוציא מילה אמרה : 'את יודעת שאת תישני פה הערב ! ' ומיד הביאה לי שמלה ערבית רקומה מהעיר העתיקה . ישר הרגשתי בבית", סיפרה יונה אליאן . "ישבנו לילה שלם ודיברנו . וגילינו כמובן המון דברים משותפים : שתינו דור שני לניצולי שואה, לשתינו יחסים מורכבים עם ההורים ובמיוחד עם 1 היתה זו תחילתה, אמא, שתינו נשואות לעולם הבידור, ועוד" . הדרמטית משהו, של חברות קרובה בין שני הזוגות, ובמיוחד בין שתי הנשים . ביום השנה השני לנישואיהם עלה נעם על גדותיו מרוב התרגשות, וכתב לנאוה פתק ובו שורות קצרות, כמעין שיר ( שהיא כמובן תדביק אותו מאוחר יותר ביומנה ) : "נאוָתי, / למרות הכול . . . ועל אף / היו אלה שבע מאות ושלושים ימים / של אהבה / שנאה-קנאה / תאווה / גם . . . שינה / ובעיקר התחברות, של שני אנשים / שהיו לגוף אחד / ובקרוב . . . " המשפט אמנם נשאר תלוי באוויר, אבל תוכנו היה ברור לחלוטין — נאוה נכנסה להיריון . חודש וחצ...
אל הספר