35 אישה על הנייר אחרי כמה חודשים בהרצליה עברה המשפחה ליפו, והתמקמה שם בדירת חדר . מימי נכנסה להיריון שני, ומשהחלו הצירים הלכה, לבדה — איציו היה, כרגיל, באחת ממשימות המפלגה הרבות — לבית החולים דג'אני, ששכן בבית גדול ומרשים, מסויד לבן . השעות נקפו, הלידה בוששה לבוא, והיא נדרשה לטייל הלוך וחזור בגן היפהפה של בית החולים, שהיו בו מזרקות מים ועצים כמו באגדות מן המזרח . בבית החולים שהו אז רופא ערבי מיפו, לצדו רופא יהודי עולה חדש, וכמה אחיות . אחרי הטיולים הלוך וחזור בגן, החליט הצוות הרפואי שהלידה רחוקה עדיין, וכל הסגל עזב לארוחת ערב . ליד מימי נשארה רק אחות מתלמדת בת שבע-עשרה, נטולת כל ניסיון בלידות . לפנות ערב תקפו לפתע הצירים, בניגוד לכל התחזיות, והלידה החלה . המתלמדת פרצה בבכי תמרורים, וצעקה למימי : "תחזיקי, תחזיקי חזק ! אל תיתני לתינוק לצאת ! " אבל הדרך אצה לנאוה — תכונה שתאפיין אותה גם בחייה וגם ביצירתה, ועוד נתוודע אליה בהמשך המסע בעקבותיה — והיא הגיחה לאוויר העולם ב- 15 בספטמבר ,1954 2 כשרק מיילדת חסרת אונים לצדה . במקביל לעבודתו במשרד החוץ החל איציו בלימודי משפטים ב"בית הספר הגבוה למש...
אל הספר