ב. איציו

19 אישה על הנייר החיים, לכאורה, נכנסו למסלול בטוח, אך אי-שקט חמר בגבריאל . אחרי שחי בברלין, הכרך הגדול, שירת בצבא ונדד בערבות רוסיה — נראתה לו סירט קטנה, קרתנית ומשמימה . בקיץ ,1921 בהיות איציו בן שנה, עזב גבריאל את אשתו ובנו, והפליג לארצות הברית . "אמריקה לא היתה אידיאולוגיה בשבילו . להפך . היא ייצגה חיים נורמליים, פשוטים ובסיסיים . גג מעל לראש וסיכוי לרווחה ולקידום הרחק מריקבון המלחמה ומשנאת יהודים", ניסתה נאוה להסביר לעצמה את פשר נטישת סבה את סבתה . היא עשתה זאת ברומן האחרון שכתבה, "פאני וגבריאל", 1 שיצא סמוך מאוד למותה, ועליו עוד יסופר . פאני גרה בבית אביה, אברהם, יחד עם ארבע אחיותיה : בסי ומלי הבוגרות, ורבקה ואווה הצעירות . היא, הבכורה, ניהלה את משק הבית אחרי שאמה, חנה, נפטרה בשנת 1927 . לא ייפלא אם כן כי סבא אברהם היה הדמות הגברית החשובה והאהובה בחייו של הילד איציו . "הוא היה בשבילי הכול", כתב לימים באוטוביוגרפיה שלו, "דווקא ציוני" . "הוא היה האב שנעלם לי, והאם שלא התגברה מעולם על הנטישה . סבא היה מקור החום, הסמכות והביטחון בעולם שאין בו ודאות" . שנים רבות אחר כך תהתה נאוה כיצד י...  אל הספר