אורי יזהר

כרומטית, עם אותו אתוס של צמיחה . בנתה את משק העובדים ואת המנגנון ההסתדרותי העירוני, והכול נתפס כמשרת את תהליך בניין האומה . שיא ההתפתחות של המודל הזה, מבחינה כמותית ובעוצמה פוליטית, היה בשנות ה­ ,50 אז הייתה דומיננטיות של הביורוקרטיה אשר דחפה קדימה את כל £רות המשק בזמן שהעבודה החלוצית ירדה למעמד משני . גם המושבים החדש ם ה קמ ? באופ אדמיניסטרטיבי, כשהאלמנט החלוצי בהם היה משני . ביורוקרטיה מס ^ מת החליטה . כוח האדם היה פסיבי, די זמין, לקחו אותו, שמו אותו ה דר < כ * אותו וכוי . ערי הפיתוח, בוודאי, וגם המשק הפרטי, נתמכו על ידי אותה ביורוקרטיה . השיטה של ספיר היא חלק מהשיטה הזו, היא לב המודל . בשנות ה­ ,60 ואולי קצת יותר מאוחר, בשנות ה­ ,70 המנהיגות הפוליטית חכריזמט ^ ת או ש כבר לא הייתה קיימת, או שלא הייתה יעילה, יחביייףי™ הלכה ואיבדה, יחד עם כל החברה הישראלית, את אתוס הצמיחה . היא הלכה ^ לח ^ המעמד השליט ולא גורם יזמי ומנהיג . עקב זאת נוצרו כמה תופעות . ראשית, התנגדות פוליטית ורעיונית ל ביורוקרטיה השלטת ולסמלים שלה . כלומר לתנועת העבודה הממוסדת ­ מפלגות, הסתדרות וכוי, ובתוך זה נגד השוויון...  אל הספר