שמחה אסף

עצם השאלה, האם יש עתיד לשיתוף במושב, פירושה ­ האם יש עתיד למושב כמושב, כי בלי שיתוף אין ­ לדעתי ­ מושב . אנשים יכולים לחיות במה שהיה מושב בדור אבותיהם, או בדורם, ויכולים אנשים להחליט שהם לא ממשיכים לקיים את צורת החיים השיתופית, להמשיך לגור בבתים שלהם ולעבד את השדות שלהם ושל שכניהם ­ מושב זה לא יהיה . אני רוצה לומר עוד דבר מבחינת המצב הכלכלי בכללו : שאלתי פה מספר חברים פעילים, שליחים של קיבוץ, כמה חברי קיבוץ עובדים בחקלאות בקיבוצם, בקיבוץ ששטח הקרקע שלו הוא 5,000 דונם . מסתבר, שבמשקים גדולים, אשר חיים על משבצת של 000,6­ 8,000 דונם קרקע, עם לול ועם רפת ועם מטע, עובדים בחקלאות סביב ה­ 20 חברים . בחקלאות הקיבוצית אין עוד ענפים עתירי עבודת ידיים . גם במושב בעל אותה משבצת קרקע ואותם אמצעי ייצור לא יכולה להיות פרנסה ליותר מאשר ל­ 20 עד 30 משפחות, ובמקום בו התיישבו 80 משפחות, 05­ 60 מהן צריכות לחפש עבודה ומקורות קיום אחרים, ולעובדה זו יש השפעה מכרעת על מבנה וצורת השיתוף במושב . אני משוכנע, שאין עתיד למושב ללא שיתוף, ואני אף רואה את היתרון הגדול באגודה שהיא אגודה אחת וכוללת . אני גם רואה את השג...  אל הספר