בשבע השמם הראשונות, עד לעלייתו של אסד, לא הצליח משטר הבעת להתגבר על שתי בעיות יסוד . האחת הייתה המאבקים הפנימיים בתוך הקבוצה . ההיסטוריה של המשטר בשנים 3691 1970 רצופה מאבקים פנימיים, שהאחרון בהם היה המאבק בין שתי סיעות האחת בראשותו של חאפז אל אסד, והשנייה בראשותו של צאלח ג ידיד שהגיע לשיאו בנובמבר ,1970 עם ההפיכה או תנועת התיקונים של אסד . הבעיה השנייה הייתה בעיית הלגיטימיות . משטר, שיש בו מספר לא פרופורציונלי של בני מיעוטים, בייחוד מהעדה העלווית, ופקידים ופוליטיקאים ממעמדות הביניים הכפריים ומן העיירות הנידחות בסוריה, אינו מקובל על הציבור העירוני, הסוני בעיקרו, שבערים הגדולות של סוריה, ואין לו מעמד לגיטימי בקרב הציבור הזה . לא היו בידי הציבור הזה כלים לתרגם את איבתו למשטר לפעולה אפקטיבית, ובשנות השישים התבטא כל המאמץ הזה בעיקר בהפגנות ספונטניות מן הסוג שלדאבוני היינו עדים לו בימים האחרונים מהומות והתפרעויות, פגיעות במסגדים בגרסה סורית . כל זה אומנם לא סיכן את עצם קיום המשטר, אבל הצביע בצורה בוטה על חוסר הלגיטימיות שלו בעיני הרוב המכריע של הציבור הסורי הסוני . כאשר אסד עלה לשל...
אל הספר