דובי הלמן

לכן אני רוצה רק להוסיף שתי הערות, שאין להן אופי כל כך מרכזי לתוך הדיון כמו הסוגייה הזאת . אולי לפני כן, עדיין בשאלת היוזמה, נראה לי, שבמלחמת השחרור, היא הסתיימה באיזה שהוא מקום בתחושה של מיצוי היכולת הלאומית, בהשגת יעדים בתחום שאנו עוסקים בו . הגדרת יכולת היא עניין של הערכה ­ מה אתה מעריך, שאתה יכול . גם אז, אם אני זוכר טוב, טבע יגאל אלון את המטבע על מה שנראה היה לו, שניתן היה עוד להשיג או דבר שאסור היה לוותר עליו, אבל נדמה לי, שפחות או יותר היה איזה שהוא מיצוי של הכוח, שאיתו אפשר היה להשיג מה שהושג . אבל במהלך שבע השנים, אחרי תום מלחמת השחרור, אחרי הסכמי שביתת הנשק, הלך ונצבר עודף של יכולת . נוצר מצב, שגם מה שהושג, הוחלט לא לוותר עליו, אלא בתמורה על הישגים מדיניים של ממש . כלומר, נוצר מצב, שאפילו בהגדרה, כל מה שאתה לא עושה, אשפר להגדיר אותו כיוזמה . אם אתה יכול בכוחך להשיג משהו ואתה לא עושה את זה, אי­העשייה שלך היא בעצם יוזמה . אתה יכול בעצם בצורה זו או אחרת להגדיר מה אתה מוכן או מה אתה לא מוכן, מה הן המגבלות להשגת יעדים, שהם נראים לך יעדים נכונים . ואולי עוד איזו שהיא ערה . מלחמת "של...  אל הספר