ברצוני להצביע כאן על בעיה מהותית יותר, הקשורה בפוליטיזאציח של הקיבוץ . הבעיה אינה ארגונית או מסגרתית, כי אם סובסטאנטיבית, והיא נובעת מעצם רקמת החיים הקיבוצית . הקיבוץ אינו יכול שלא להוות ישות פוליטית, אך הווייתו הפוליטיתמפלגתית יוצרת סתירה פנימית שקשה מאוד להתגבר עליה . במובן בסיסי ישנו בקבוצה ובקיבוץ יסוד אנארכיסטי מובהק, כיוון שהם שוללים עקרונות שלטון אדם באדם ושימוש באמצעי כפייה כלשהם, ולו גם בשם הרוב ובשם החוק . התנועה הקיבוצית בנויה על הסכמה מרצון ועל שכנוע; היא אינה סובלת שלטון בתוכה ואינה שואפת להשתלט על אחרים . לא כן המפלגה הפוליטית, שהרי כל טעם קיומה הוא למען השלטון והיא מושתתת על שאיפה לתפיסת השלטון . גם מפלגה אופוזיציונית הינה ארגון המתיימר להגיע לשלטון באחד הימים . בעייתיות זו הייתה קיימת מלכתחילה ואפשר להתנבא שכל זמן שהקיבוץ יתקיים הוא לא ישתחרר ממנה . אולם בעבר היה עיסוקו של הקיבוץ בפוליטיקה נסבל, לגיטימי ופורה יותר . בתקופת היישוב היה עיסוקה הראשי של תנועתהעבודה בתחום המפעל הקונסטרוקטיבי ! שלטון מדיני עדיין לא היה קיים ולכל היותר ניתן היה לדבר על שלטון בהסתדרות הכללי...
אל הספר