אשר מניב

בדרך כלל, בנוסחה של "חתירה מתמדת למטרה משותפת", ואת החתירה הזו הם מציגים כהוכחה לדמוקראטיה . אך קודם כל, אין זה פשוט כל כך גם מבחינה מעשית, שהרי אילו הייתה זאת כל האמת ­ במה זה שונה מכל ארגון דמוקראטי אחרז במה זה שתה מסיסמתו של ברל על "חופש הוויכוח ואחדות המעשה" ? הוויכוח לא היה אף פעם בשאלה האם מותר להביע דעות שונות ולהילחם עליהן עד שתיפול ההחלטה, אלא בשאלה האם בעלי דעות שונות יכולים להתארגן, לפעול ולהשפיע בקיבוץ ומחוצה לו על פי דעותיהם, השונות מאלו של הרוב בקיבוצם . שלילת הזכות הזו היא שעושה את השיטה ללא­דמוקראטית . השתתפתי בדיונים לקראת הקמת התק"ם­ אף לרגע לא היה בהם ויכוח על הסעיף של חופש הדעה וחופש ההבעה, אך היה ויכוח ממושך על חופש ההתארגנות . סעיף מה נכנס, בסופו של דבר, למצע המשותף, אך לא במקרה עמדנו על p ­ בניגוד לבעלי התפיסה של "ליכוד רעיוני" ­ כי אין חופש דעה אפקטיבי ללא חופש התארגנות . יתר על כן, השאלה היא אם בכלל מוכרחים להגיע למטרה משותפת . מדוע זה רע, אם מטרות שונות ורבות מתקיימות זו ליד זוז לגבי חתירת האדם ל"אמת" יש שתי תפיסות עיקריות : השקפה אחת האומרת שיכולה להיות רק אמ...  אל הספר