בהשקפת עולמו היה טבנקין מארכסיסט ונשאר כזה כל ימיו . גם את הניסיון הסובייטי בברית המועצות החשיב עד סוף ימיו . הוא ראה תמיד את האורות יותר מאשר את הצללים . כמובן, מעולם לא קיבל מרות של מפקדה עולמית היושבת בבירה זרה . הוא ראה את הציונות ואת הקיבוץ בארץישראל משובצים בתהליך הקידמה העולמי, שברית המועצות היא חלק ממנו ! אבל כל ימיו ) ואיני רואה נקודת גבול נושא זח ראוי שייחקר ביתר רצינות ( היטלטל טבנקין בין אנארכיזם לבין בורוכוביזם, בין השלכת היהב על הוולונטאריזם החלוצי, על הרצון החופשי של האדם, לבין האמונה בהכרח ההיסטורי שבניצחון הסוציאליזם כמשטר גלובאלי . הוא נקלע כל ימיו בין החירות לבין המרות, בין חברה לבין מדינה, ואם תרצו גם בין הרצוי לבין הצפוי . היחס בין מה שנראה לו רצוי לבין מה שנראה לו צפוי היה באמת יחס דיאלקטי, ואולי נכון יותר יחס אופציונאלי . כדי להשיב על השאלה מה היה רצוי לטבנקין, ty < 7 להביא ציטטה ) מרכזית, לדעתי ( מדבריו . הוא אמר "הומניזם במובנו האמיתי הוא התפתחות חופשית ועולה של האדם היוצר, האדם המשנה את העולם ומתאים אותו לצרכיו האישיים והחברתיים . " והדיאלקטיקה היא שלא...
אל הספר