ספר עצוב אך לא מייאש, שבא לעורר מחשבה חדשה בשאלות הקיבוץ

בהיסטוריה של העתיד . בסוף הפרק הרגשתי שהנה כאן אני עומד על שאלות של הקיבוץ, שאלות שהרלוונטיות שלהן היא רבת משמעות . וכאן אני רוצה להעיר הערה : חבר או חברים שקראו, אמרו : האיש הזה ידע את מה שהוא רוצה לכתוב בחלק השני עוד לפני שהוא כתב את הפרקים האחרים . אני אומר : זה לא נכון . הנכון הוא שאני באתי אל החלק השני כחבר קיבוץ טעון מעורבות ויחס וכר, אולם הוא הוכתב לי במהלך הדיאלוג שניהלתי עם החומר, הוכתב לי על­ידי הניסיון ההיסטורי של הקומונות . הדברים הללו התקשרו, וזאת הסיבה שהספר הוא ארוך כל­כך . חשבתי שהנושא יימצא פגום אם יוצג רק כמכלול אפיזודות ולא יהיה בו ניסיון ­ ואני רואה את מה שכתבתי בחלק השני רק כניסיון ­ לשרטט פרופיל של הקומונות . הניסיון הזה כלל וכלל איננו מושלם ואיננו מקיף . יותר מזה, הוא קריאה למדעים אחרים לבוא ולקחת את הנושא הזה ולעסוק בו ולבחון אותו בדיסציפלינות מאד ספציפיות שבהן לא עסקתי . על­כן, הספר הזה התחיל אצלי בסקרנות, היה למקור של עניין ובמשך הזמן הפך לאתגר, על כל המשמעויות שבו . בסופו­של­דבר אני רואה אותו ואת מה שנאמר בו כמסר, שאתו אני מוכן ללכת לכל מקום שאקרא . המסר שלי ...  אל הספר