מנקר בי ספק אם אבות התנועה הקיבוצית באו לקומונה אך ורק בגלל רצונם לחיות במסגרת שוויונית . אין עדות חדמשמעית כי האתוס המוסרי הוא שהוביל אותם לקיבוץ . אולי א"ד גורדון ובודדים מבין חסידיו אכן העמידו את הרצון לחיים שוויוניים בראש שאיפותיהם, אולם אני מפקפק בכך שזו הייתה המטרה העיקרית . אני משוכנע שהפאתוס הגדול אשר דחף אותם לישראל ובישראל לקיבוץ היה הבריחה מעיוותים חברתיים ואנושיים של חיי הגלות והגיטו מחד גיסא, ומאידך גיסא השאיפה לתחיית העם היהודי לנורמליזציה של מבנהו החברתי ולריבונות ועצמאות מדינית . את ההנחה הזאת מחזקת הראייה הפשוטה ביותר : העדות הכרונולוגית . השלב הראשון, התנועתי והאינדיבידואלי, היה ברוב המקרים הרצון לחיות חיים עצמאיים במולדת . רוב תנועות הנוער עברו שלבים רבים לפני שהגיעו למהותן הסופית . השלב הראשון היה אפוליטי כללי מתבולל . השלב השני היה חיפוש אחר יהדות כללית ומופשטת ) בובריזם אזוטרי, חזרה לשורשים, אידיאליזציה רומנטית של מהותה המוסרית של היהדות ( , השלב השלישי היה מעשי יותר, דרש מהפכה אישית ותרגם את האזוטריות לאורח חיים ציוני סוציאליסטי, אשר הוביל רק בשלב הסופי, ...
אל הספר