263 נדודיו, עיר שאדם הופך לביתו . שוב ושוב חוזרת ישראלי אל תל אביב הלילית כאומרת : זאת העיר השלי, זה הפיח שלי, הרחובות האלה והגנים האלה הם חומר הגלם שלי . הקו הגס של הטושים מעצים את המראות, את כיעורם, אבל גם את חיוניותם . הדבר בולט מאוד בציורים המתארים את שיחיה ועציה של העיר : מתחת לאבק ולפיח מתגלה הצבעוניות העצומה . לא במקרה כותרת הספר המאוחר יותר היא מולדת 1 ב' . עם כל האירוניה המלווה את השם, תל אביב המצוירת כאן היא גם בית, מרחב עירוני שבו בחרה הציירת לשוטט . שבועיים אחרי שרכשתי את שני הספרים חיכתה לי פגישה שלישית עם ישראלי . החלטתי לחזור ברגל ממרכז סוזן דלאל לביתי שבצפון תל אביב, ועל בניין נטוש ברחוב המרד 34 זהרו מולי חמישה ציורי קיר ענקיים : על רקע זהוב-כתום, שכמו מנסה להעביר לכאן את צבעי החוף הסמוך, מונחים מבנים מוזרים עשויים קרשים, משהו כאילו מנסה להתרומם מן הקרקע ואינו מצליח . המבנים האלה שונים מאוד זה מזה, כאילו מישהו נהנה להדגיש ייחוד ושוני למול החזית האחידה והאטומה של הבניין הנטוש . ובצד מימין הופיעה להפתעתי החתימה : טליה ישראלי 2018 . ועכשיו אני יושב עם ישראלי ב"קפה דיזנגוף"...
אל הספר