אביב חמישי בעיר

261 שבוע – שבועיים יכוסו הענפים בפריחה צהבהבה שתיהפך בקיץ לשפע תרמילים מוארכים . הפריחה הזאת היא חסרת כל חן, אבל יש לה ארומה עדינה : לא הריח המסחרר של האזדרכת שזה עתה חלפתי על פניה בקינג ג'ורג', אלא ריח ביתי המעלה על הדעת ריח קפה בחלב . בערבים שקטים, לאורך רחוב סוקולוב, תלווה אותי הפריחה הזאת כל הדרך לירקון . לקראת הצהריים האוויר מתבהר ומתחמם . השמש שהייתה בבוקר דסקית שטוחה, ירחית, צברה אור וחום . גברים דתיים בודדים חולפים בטליתות ובמעילי משי שחורים, מסתכלים בחטף ברחובות המתמלאים זוגות צעירים ומשפחות . בשדרות בן-גוריון תנועה ערה לעבר הים : "הדרך כולה מסנוורת, / מהבהוב 87 זגוגיות ופחים, / מלבלוב היפה העוברת" ( אלתרמן ) . על ספסל בשדרה, סמוך למתקן משחקים מוצל, שוכב דר שדרה מזוקן, מוקף שקיות ניילון, שמיכות, שני תיקי פלסטיק מרוטים . כפות רגליו בולטות מעבר לשמיכה, עורן אדמדם וציפורניהן השחורות מעוקלות . לרגלי הספסל בקבוק מים, חבילת מצות פתוחה, זוג נעלי ספורט מוכתמות על עיתונים עם כותרות הימים האחרונים . במעלה השדרה שתי צוצלות חומות – אפורות מלקטות בזריזות זרדים, נעלמות לרגע וחוזרות ומלקטות ...  אל הספר