חולות נורדייה, טרשי ירושלים

248 כשפגשתי אותו עצמו, קינאתי פחות . כשהייתי נער בכיתה י' רכשתי את ספרו שושנת רוחות ( 1960 ) וקראתי שירים של איש קשיש המבלה את ימיו בבתי קפה, מעלה עשן וזיכרונות . זה היה ספר ראשון שרכשתי לי בפרוטות המעטות שצברתי בקיבוץ, ואני זוכר ממנו שירים שלמים בעל פה : "נדמה לי שאני שומר חומות של עיר / אשר גָוְעה לפני זמן רב . / / אורות המאירים אותי כעת / הם צוואות של אור אשר כבה לפני שנים . / / אני הולך בין הדברים אשר הזמן עזב אותם, / / . . . / / הם שבים אלי, שבים אלי לחיות יותר לאט, / ליד 78 אני זוכר את זרותו של הלוחם החוזר מַאֲפֵרות, / ליד ספלי קפה מצטננים" . לעירו ואין איש מכירו ( "אודיסס" ) , ואת תחושת ההשלמה של משימה שלא הושלמה ולא תושלם ( "שירי מנוחה" ) . שירים נהדרים, נוגעים ללב . כשגיליתי יום אחד שהקשיש הזה החי על זיכרונותיו הוא אדם באמצע שנות השלושים שלו, קינאתי בו פחות . בשנות השבעים והשמונים פגשתי אותו לא פעם בביתו של משה שמיר, לשם הגיע לעיתים מזומנות עם חבריו הסופרים, כולם בוגרי פלמ"ח, כולם עברו בקיבוץ בצעירותם, כולם בעלי זיכרון ארוך . איך אהבו לשבת יחד, עם האהבות והיריבויות הישנות . הק...  אל הספר