237 שמימין . אני עולה קומה ועוד קומה במדרגות בטון חשוף, עובר דרך מסדרון חשוך ומוצא את עצמי על הגג . באחת מפינותיו מבנה מתכת גדול . הגפנית מכסה גם אותו ויוצרת פרגולה ירוקה . נהדר . תל אביב של מעלה, פינה של שקט ירוק . לגפנית שלכת יפה, אדומה-כתומה-צהובה, וכשאני יורד לרחוב אני רושם לעצמי לבקר כאן בעוד מספר שבועות כדי לחזות בגוש הבניינים העומד בשלכת . רחוב אבולעפיה מביא אותי לדרך שלמה ( סלמה ) , ואני מחליט להמשיך צפונה, הביתה, דרך רחוב הקישון . איני מכיר כלל את הרחוב הזה, אבל הנה, השורות הקצרות הכתובות כאן על קיר בגובה העיניים מוכרות לי היטב : "בערבי קיץ, / פעמים עולים אדים / תכלכלים / מן הפלגים / וישהו חרדים / בין לחשי ערב" . השיר ללא חתימה, אבל רק דוד פוגל יכול היה לכתוב שורות כאלה, המביעות עולם של חרדות סתומות, של לחשים, של חשכות . פוגל ניסה להתיישב בתל אביב הקטנה, שהה בה שנה אומללה אחת ( 1929 – 1930 ) וחזר לצרפת . החרדות והפחדים שתיאר בשיריו קדמו בהרבה לשנה שעשה בתל אביב . כבר בראשית שנות העשרים כתב, "בָּעלִיָה / נתלים מתינו ערוּמים / איש על רעהו . / / לילה על לילה / הם תלויים בחבורה / ...
אל הספר