223 שקית ניילון . המדרגות המשופשפות חושפות ברזילים מחלידים . מעקה העץ — חלקו אכול, חלקו שבור . במעבר לחצר הפנימית של הבית עדיין אפשר לראות את המרצפות המעוטרות המקוריות לצד מרצפות חדשות, חסרות עיטורים, וביניהן השלמות גדולות של ריבועי בטון חשופים . "זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו" . עוד "זוהי יפו" של חלודה ושל טיח מתפורר אני מגלה בחצר הפנימית . לימיני קיר לבנים ישן, מן הסתם שארית מקירות מגן שהולידה המלחמה . אני חוצה את החצר, ממשיך ללכת ומגלה להפתעתי שיצאתי ברחוב אחר . איפה אני ? ברחוב רוחמה : אותה חזית אר-דקואית, אבל הצבע הירוק נשמר כאן טוב יותר, ולצירים שבכניסה עדיין יש שימוש בדמות שתי דלתות מחלידות . אני מקיף את הבניין ומגלה כי הוא למעשה בלוק שלם המוקף על ידי רחובות סגולה, ניצנה, רוחמה ונחמה . ועדת השמות ידעה כנראה את הצפוי למקום, ובשלט המכריז על רחוב נחמה נאמר : "תקווה, מרפא לדאבת נפש" . הכניסה המקורית לבלוק ( "מבנן" בלשון האקדמיה ) היא מרחוב סגולה, מול גן המשחקים . כאן ניתן קצת יותר כבוד לאר-דקו, והכניסה, על עיטוריה ומרצפותיה הצבעוניות, נקייה ומסודרת יותר . עד שהשמש שוקעת אני ממשיך לשוטט ב...
אל הספר