215 הוא גם זיפזיף וכורכר, חומר בנייה שמתרפט מהר . אם נוסיף לכך את חיפוש החדש, את אי המחויבות לעבר, נקבל עיר שמתפוררת כל הזמן ומתחדשת כל הזמן, כמו האורובורוס, הדרקון שזנבו בפיו, המתקיים בתהליך מתמיד של מוות והתחיות . התמונות האלה של תנופת בנייה מצד אחד, ושל חלודה ושל טיח מתפורר מצד אחר, הם מתווי ההיכר האופייניים ביותר של המקום התל-אביבי . אני עוצר את הסרט וחוזר לערמה הזרוקה על המדרכה ברחוב איציק מאנגר . עגנון ואייריס מרדוך נשארו . אנציקלופדיה תרבות נשארה . כל התקליטורים שהיו כאן נעלמו . 214 רוטשילד : "זהו המרכז השלֵו של העיר העברית הראשונה", ממליץ הקריין על השדרה ועציה הדחליליים . תל אביב עוברית : שכונה קטנה, כמה רחובות ניצבים זה לזה, בתים בני קומה או שתיים מוקפים גינות . זאת כנראה פעם ראשונה ואחרונה שהעיר הזאת מצולמת כשהיא כולה בנויה למהדרין, ללא קירות מתקלפים או בתים מטים לנפול . "מקום לבנות לא חסר", מסביר הקריין, והמצלמה מתרכזת בכמה בתים הפזורים בדלילות על החולות . המרחב החולי הזה שסביב למרכז הבנוי מרתק אותי . רוב שילדס, פרופסור לסוציולוגיה ולחקר ערים, כותב בספרו Places on the Margin...
אל הספר