ספר הזיכרונות של רחוב שינקין

211 על סביבותיו על חשבון צמחים אחרים . הוא אינו מעורר את ההתפעלות שמעוררת פריחת הצאלונים והסיגלונים, ואינו מפעיל את הדמיון כפי שעושה הסטוֹאִיות של הברושים והדקלים והאורנים . משוררים וסופרים ישראלים פסחו עליו כמעט לחלוטין, אף על פי שהוא חלק בלתי נפרד מהנוף התל-אביבי . אבל כאן ברחוב, בין מדרכה לקיר, הבוגנוויליה הזאת היא פלא קטן, ואשכולות פרחיה מסתירים את הטיח החום והסדוק של שני הבניינים ואת מנועי מיזוג האוויר הצמודים לבניין . הפרחים הלבנים ( למעשה אין אלה פרחים אלא עלים שהתנוונו, אבל נניח לדקדוקים הבוטניים האלה ) ממלאים את כל חלל האוויר שבין הבתים ויוצרים מרבד לבן על המדרכה . היכן גזעו של השיח הענקי הזה ? לא ברור : עיקר נופו צמוד לקיר החיצוני של בית 36 , אבל ליד קיר זה אין כל סימן לגזעה של הבוגנוויליה . אני מקיף את גוש הבניינים, נכנס לרחוב דון יוסף נשיא ומגיע לחצרו האחורית של בית 34 . ליד דלת נעולה אני מוצא את גזעו העבה של השיח . החצר, כמו רוב החצרות האחוריות של הרחוב, מוזנחת למשעי ; שברי רהיטים, קרעי עיתונים, אופני ילדים ישנים . אבל אני אוהב את החצרות האלה . אם חזיתות הבתים הן ההווה של ...  אל הספר