203 העצים האלה ( אני יכול להקיף את גזעיהם החלקים באצבעות יד אחת ) בולטת על רקע עצי פיקוס קדוש ענקיים שמעבר לכביש וברחבת יעקב אבוטבול בהמשך הרחוב, אני תוהה מדוע העצים האלה, כולם באותו גיל פחות או יותר, נמצאים דווקא כאן בכל פינה . ההשערה שלי : גנן סקרן החליט לנסות את העץ כעץ רחוב, אבל העדיף לעשות זאת במקום צדדי, רחוק מן המרכז . אם לא יצליח, איש לא יזקוף זאת לחובתו . מה שברור הוא שהעצים האלה מגדירים עכשיו, לפחות כל עוד הם פורחים, את הרחובות האלה, ומוסיפים ממד ברור של הידור עדין לעציה של יפו . אני נזכר בקטע קצר של הסופרת שושנה שרירא, שבו היא כותבת באירוניה שיפו מבינה רק עצי דקלים ותמרים . שרירא, שבימים אלה מלאו מאה שנה להולדתה, הגיעה לתל אביב בשנת 1925 , כילדה בת שמונה, והיא אחת המתעדות המעניינות ביותר של תל אביב של שנות העשרים והשלושים . בקטע מעיזבונה מתארת שרירא את תל אביב הנולדת מתוך יפו "כגור מסכן שעוד לא למד ללכת ורגליו חלשות . והוא נובר בלי דעת באשר לפניו ומחפש את מחייתו" . ( תודתי לבתה של שרירא, איילת אלגור-גורפינקל, שהעבירה לידיי את הרשימות ) . בהמשך הקטע היא מבחינה בבירור בין האיק...
אל הספר