השעון השבור של העירייה

167 אני נזכר בסיפורו הנלבב של גוטמן כשאני יושב לנוח לרגע מן החום הקיצי בגן ברנדר בקצהו של רחוב יהושע בן נון . הגחמות האדריכליות שמולי מושכות את תשומת ליבי . בית מספר 85 הוא בית חדש לגמרי, בית כהה, הייטקיסטי, שכמוהו נבנים בשנים האחרונות בכל העיר . המרפסות חדות הקווים בולטות לעבר הרחוב, והן נשענות על אדני פלדה שחורים . השילוב של פלדה ושל דלתות זכוכית גדולות אחראי לרושם הכללי של הבית, רושם של עכשוויות טכנולוגית כוחנית ומנוכרת . ממש צמוד אליו בית 87 , בית בסגנון קבלני, חסר פנים, חסר מרפסות, תל אביב של שנות השישים והשבעים . בתים מספר 89 ו- 91 ממשיכים ללגלג למי שטען שכולנו גלגלים . 89 הוא בניין חדש יחסית : את מקום השפריץ הלבן-אפור של בית 87 ירש ציפוי אבן בצהוב מדברי, והוא פונה לרחוב עם מרפסות דמויות גלים . 91 כולו פוסט-מודרניזם של שנות התשעים, עם ויטרז'ים צבעוניים בחזית וצריח מעוגל-מחודד המעורר את האביר שבי לחוש לעזרת הנסיכה השבויה . כל אחד מן הבתים חדשים אלה הוא תל-אביבי במובן מסוים . 85 הוא הסמן הימני של הגלובליזציה שתל אביב מנסה להיות חלק ממנה ( ראיתי בתים כאלה לפני שנים ספורות באנגלייה ו...  אל הספר