165 האם שלי הייתה רוסית, והלבישו אותי תמיד בגדים שאבי קנה בבוטיק ילדים בפריז . אני הייתי מחליפה את הבגדים האלה עם ילדות שגרו במעונות עובדים תמורת סרפן כחול-הפועל שהיה מלא חורי עש . כל הפירמידה החברתית הייתה אז שונה לגמרי . להיות בעל מכולת, מכולניק כפי שקראנו להם, היה להיות גלותי, מישהו עם עיפרון מאחורי האוזן ויידיש . דיברו כל זמן על כיבוש העבודה, אבל זה היה סלקטיבי מאוד . להיות חקלאי היה מכובד, לסלול כבישים היה מכובד, אבל זגגים או פחחים או נגרים או סנדלרים, כל המקצועות האלה לא נחשבו . הם היו המשך של הגלות, וכאן הרי רצו להתרחק כמה שיותר מהגלות . זה לא היה קשור לכסף . להיות מורה היה מכובד מאוד, למרות שהמורים, שרובם יכלו להיות פרופסורים באוניברסיטה, קיבלו משכורות עלובות ממש" . "אז מי היה בראש הפירמידה ? " אני שואל . "למעשה, בעלי הפריווילגיה האמיתיים היו פעילי ההסתדרות, אלה שגרו במעונות עובדים . אני גרתי באחד העם, בסביבה יפה מאוד, אבל בפירוש קינאתי בילדים שגרו במעונות עובדים . הילדים האלה היו אחר כך מדריכים בתנועות נוער והלכו לקיבוצים והתגייסו לפלמ"ח, והלכו עם תרמיל צבאי שהיה בו גם רומן מת...
אל הספר