157 רוטשילד 16 , אוזניה של הסוסה זקורות בחשש לעבר ההמולה העולה משורת מגדלי הפלדה החותכת את קו הרקיע מולה . לפני שנה, כשביקרתי בביתו של דיזנגוף ( "בית העצמאות" ) , הראה לי יצחק דרור, מנהל ההדרכה בבית, את ההספד שכתב דיזנגוף על סוסתו . בהספד המרגש הזה דיזנגוף מספר כי השייח' הבדואי שממנו קנה את הסוסה התקשה להיפרד ממנה . כדי לשכנע את השייח' היה עליו להבטיח לו כי לעולם לא ירתום אותה לעגלת משא ולא ירשה לאיש מלבדו לרכוב עליה ( בסופו של דבר הרשה רק לביאליק ) . השייח' הסביר לו שהסוסה נולדה וגדלה בשדה, ודיזנגוף הבטיחו נאמנה שלא ירכב עליה ברחובות העיר הסואנים כדי שלא להבהילה . אלא שחששותיו של השייח' התאמתו : באחד הימים רכב עליה דיזנגוף ברחוב אלנבי, והיא נבהלה וקפצה לאחור, ואז חבט בה בכוח אוטובוס של "המעביר" . אחרי שלושה שבועות מתה . צערו הגדול של דיזנגוף על מות סוסתו מובע היטב בדברים שנשא . למעשה, הפסקה השנייה בהספד הייתה יכולה להיכתב על אישה אהובה : "לפני שבע שנים נפגשתי איתה בכפר אחד בסביבת עזה והיא צעירה ועדינה, רגליה דקות-דקות, צווארה נטוי, אוזניה זקופות וכולה 56 רגשנית, עליזה ואצילה" . מהספסל...
אל הספר