139 לרגע נדמה לי שהתשובה לצער הזה כלולה בעצם שמה של תל אביב, שמשלב געגוע לעבר רחוק, לא אישי, ותקוות להתחלה חדשה . כמעט בכל גן חדש בעיר אפשר לראות את הסתירה הזאת, בעצי זית עתיקים או בסלעים ובחלוקי נחל המובאים מרחוק כנציגים של טבע קדמון, ראשוני . מול הבית הנטוש בבוגרשוב אני מבין שהסתירה ה"תל-אביבית" הזאת מלמדת שאדם יכול להיות שבע רצון לגמרי מן ההווה שלו ובה בעת לחוש געגוע לאיזה עבר מעורפל ורחוק . דומה שלנוסטלגייה יש אחות גדולה : געגועים לבית שלא היה . אני עומד לאחר לפגישה ומאיץ את צעדיי, אבל בוגרשוב לא נותן לעזוב אותו כל כך מהר . בית מספר 90 הוא הפתעה נוספת : תאום חד-קומתי ואדום רעפים של מספר 50 . עוד שריד ישן של שכונת נורדייה, אבל כאן שמות דיירים על השער, הבית מואר וקולות ילדים עולים ממנו . והבית כולו, על גינתו וקירותיו וגגו והעץ שבחזיתו, עטוף מטפסים ירוקים . מישהו כאן אוהב לגור במרכז העיר כשמרבד ירוק עבה מפריד בינו לבין הרחוב . באור השמש השוקעת אני מזהה בין המטפסים האלה יסמין ופסיפלורה . והנה גם העקולית, מטפס תל-אביבי ותיק הנמתח עדיין על חוטי חשמל בסמטאות ישנות של העיר ומקשט אותם באביב...
אל הספר