125 בחודשים" . גם עכשיו, למרות שעת הבוקר המוקדמת, מכיוון הים נושבת רוח חמה, יבשה ומחוספסת כְבַד מעומלן . אבל כשאני מרים קצת את הפנים המזיעות, הנה שוב חבצלות החוף : זקופות, נעות לבדן ברוח, פורחות בלובן שאין עדין ממנו . אני זוכר את הפתעת הפגישה הראשונה איתן, בסתיו הראשון לבואי לתל אביב, ואת שמחת הפגישה השנייה, בסתיו שעבר . ועכשיו, בפעם השלישית, בלב הקיץ, החבצלות האלה הופכות את כבשן החול והכורכר לערוגה פורחת . כמעט too good to be true : הן אינן ממתינות לגשם, ככלנית וכרקפת, אלא פורחות בשיא הקיץ, בפריחה פתוחה לאוויר העולם, לא מתגוננת ולא מסתגרת, פריחה שיש בה שילוב מרתק של ראווה וענווה . חבצלות החוף האלה ממחישות היטב את המאבק שבין החי והצומח לבין השרב, כפי שהוא מתואר בספר חגיגת קיץ של אלתרמן, שראה אור לפני חמישים שנה ( גם מי שאינו מכיר את הספר החכם והמשעשע הזה מכיר בלי ספק את "שיר משמר" הכלול בו ) . בשיר "החום נהפך לשרב" מתאר המחבר איך התגעגע בצעירותו לסערות הקיץ והסתיו שהכיר באירופה . בבגרותו, לעומת זאת, הוא מגלה שדווקא הקיץ הישראלי הלוהט נוסך בגוף את החיוניות הגדולה של הסערה . אלתרמן מתאר ...
אל הספר