120 השירים שלי, "לו אפשר היה להפוך את יַרקוּת השקט / לזיכָּרון נייד, מוחש, / קשיח כְּסֵפר במזוודה, / לחזור אליו בשעות הרועשות" . וחשבתי על מסע דניאל ועל גיבורו הבורח מתל אביב אל הים, ובסופו של דבר חוזר אל רחובותיה הרועשים כשהים בליבו . זהו הרי המסע שעורך דניאל . הוא חוזר לתל אביב אחרי מלחמת ששת הימים ואחרי שפגש לראשונה בחייו מקרוב את המוות . חייו הקודמים בתל אביב נראים לו ריקים וחסרי ממשות, והוא מקים לו אוהל על בליטת חוף קטנה סמוך לארובת רידינג . חייו עם נוודים אחרים המתגוררים במקום מגלים לו שניתן למצוא את הממשות גם בגרגיר חול אחד : אין דבר גדול מדי או קטן מדי בעיני אדם הרואה את העולם בחד-פעמיותו . בשיאו של הרומן מבין הגיבור כי הוא יכול לחזור לעיר כשהים איתו : הוא אינו צריך יותר לחיות על החוף, אלא יכול לשוב לרחובות הרועשים ולחוש גם בהם את זרימתו המטהרת של הים ולשמוע את רוחותיו . לא פעם כשרכבתי בחודשים האחרונים על אופניי ליד רידינג חשבתי על הלקח הזה : לחיות בעיר אבל לחוש בה גם את נצח החולות והים, את כוח שורשי הפיקוסים והשקמים ואת כוח גזעיהם . לא פעם חשבתי לחדש את הקשר עם אוורבוך-אורפז ו...
אל הספר