83 רק כדי לגלות שהבטון והמלט הם בעיני המתבונן . בתל אביב עשרות אלפי עצים ( בערך עץ על כל עשרה תושבים ) חלקם בפארקים, בשדרות ובגינות שתכנן פטריק גדס ( מתכנן הערים הסקוטי, שהכין את תוכנית המתאר הראשונה של תל אביב בסוף שנות העשרים ) , וחלקם במדרכות שלאורך הרחובות . אבל העצים המעניינים ביותר צומחים בגנים הנסתרים מן העין של העיר . בהשפעת גדס והרצון לשמר משהו מן החזון של שכונת הגנים קבע החוק העירוני רווחים קבועים בין בית לבית . הדבר גרם לכך שכמעט אין ברחובות תל אביב חזית בנויה רציפה, כזאת המוכרת מלונדון ופריז וניו יורק . חשוב יותר : החוק הזה הפך את תל אביב לעיר שיש בה שפע פינות סתר שכדי להכירן צריך ללכת לא לאורך הרחובות אלא לרוחבם . רק כך, בהצצה לחללים שבין הבתים, אפשר לראות עצי פיקוס עתיקים, עצי צאלון או אזדרכת, המתעַבִּים ומוסיפים גובה בצל החצרות כבחצרות מנזרים . המאבק המתקיים בחצרות האלה בין העצים לבין הקירות והמרפסות מרתק אותי כל פעם מחדש כשאני עובר ברחוב דיזנגוף או בבן-יהודה או במנדלי . יתר על כן, חלק מן העצים בעיר הם עצי פרי . אחרי גשמי השבועות האחרונים אפשר עכשיו לראות איך עצי הלימון ...
אל הספר