71 עתה . בוגנוויליה צובעת באדום את הכניסה לבית . בצד שביל הכניסה דחוק עץ אזדרכת, ועץ אזדרכת נוסף בסוף השביל מסתיר מעט את נוף הים . שלושה בתים בהמשך הרחוב ניצב הבית הכחול שאותו ראתה גולדברג מדירתה . חלקו המערבי של הבית שופץ ונצבע מחדש, והוא בוהק כעת בכחול בהיר . בחלקו המזרחי של הבית דהה הצבע הכחול והאפיר . פיגומים מקיפים את הצד הזה, ואני משער שבתוך כמה שבועות ישופץ וייצבע מחדש גם החלק הזה . "רחוב קטון הוא, כמעט סמטה, התנועה בו מעטה" . כמה עשרות מטר מכאן המסעדות של רחוב בן-יהודה כבר מגישות ארוחת בוקר, והרחוב כבר סואן ורועש . וכאן שקט כפרי, נעים . גולדברג כתבה כאן כמה מן היפים בשיריה . שנים רבות אני זוכר בעל פה את שני בתי הסיום של אחת הסונטות מתוך "שירי אהבה מספר עתיק" : "איכה אירע, אפוא, כי יום אחד / השכמנו נכלמים, זרים מדעת / גזרו של דין . השפלתי המבט / / ובידי עודה מוטלת יד / שבדברים שבירים 25 גבר ואישה חוו אהבה קצרה,השכילה געת — / והיא כבדה ונוכריה לעד" . נפלאה, ועכשיו הם נפרדים : לא נשיקה על הלחי, לא נשיקה על המצח, אלא לחיצת יד רשמית . והיד הזאת של מי שהיה פעם אהוב, היד שפעם ידעה לגע...
אל הספר