57 הנעורים במבטם הבוטח, ברגליהם השזופות . שתי צעירות משוחחות בערנות לידינו, נצח הנעורים בגוון הזקוף, בפיהן : "אז הוא רוצה, אז מה אם הוא רוצה, עוד לא גמרתי ללמוד אפילו, שום דבר לא בוער לי" . שמש חורפית צונחת אל הים, מאדימה את ענני השקיעה, את קצף הגלים, מותחת לאורך האופק שלוליות של דם . בחזרה הביתה, בכניסה לבית הדירות שלנו, מאכילה אחת השכנות את חבורת החתולים המקומית . החתולה הג'ינג'ית, שעינה השמאלית חסרה, מתחככת ברגלי, בוראת לה כמה ליטופים איטיים, מושאלים . כדי להיפטר מן המראות אני מחפש בניירותיי הישנים שיר שכתבתי לפני כמה שנים . המילים שומרות על חריפות המראה, על קדרותו, אבל גם מאפשרות איכשהו להכיל אותו : יותר שד חתול שָחור דָרוּס יותר חי מחתול שחור, יותר שינים, יותר בולטות, יותר עַין איֻמה . חתול שחור פחות שחור, יותר בטן, שרשרת-חג אדֻמה . חתול שחור פחות חתול, יותר כביש חַם פחות אדָמה 58
אל הספר