51 את תפקידם : "רציתי עצים שיכריזו בקול גדול שהגיע האביב, אבל האגסים האלה צריכים מכת קור כדי לפרוח, ובשלוש השנים האחרונות לא פרחו . השנה דווקא הייתה מכת קור . אם הם לא יפרחו השנה, אני מחליף אותם" . חלקו הצפוני של הגן מחולק לשבע צורות גאומטריות מדויקות, שלכל אחת מהן צבע משלה ( בזכות מאות שתילי פטוניה, וינקה וטגסיס ועוד זן או שניים שאיני מצליח לזהות ) , ויחד הן מהוות מעין ויטרז' יפהפה . הגן השקוע הזה הפך מהר מאוד לאתר פופולרי, ובכל שעה משעות היום אפשר למצוא בו עשרות הורים וילדיהם, זוגות אוהבים או מתבודדים המאזינים למוזיקה הבוקעת ממערכת רמקולים סמויה המקיפה את הגן . מנקודת תצפיתי מבית הקפה אני מבין פתאום שאת הגן השקוע הזה, שאני עובר לידו פעמיים – שלוש בשבוע בריצת הבוקר שלי, אפשר לקרוא למעשה כסיפור חניכה ( bildungsroman ) . הסיפור הזה מתחיל בזיכרונות של ילדות על החוף, ממשיך בהתבגרות ובבגרות של אמן שחומריו הם צבע וקומפוזיציה . קריאה אפשרית אחרת של הגן היא המעבר מ"טבע" כאוטי ל"תרבות", מהחול חסר הצורה וצמחייתו הפרועה, דרך הערוגות המרובעות של עצי האגס הדקורטיביים ועד הקומפוזיציה הצבעונית המופש...
אל הספר