33 מגרשיהן הריקים של שכונות תל-אביביות, על חוף הים ובקן של התנועה . מי היה משער שהחברתיות הזאת תסלול את הדרך לאדם מינוטאורי חדש, שחציו בן אדם וחציו אייפון . עולם החוץ אינו מוגבל היום לגבולותיה הגאוגרפיים של תל אביב, אבל הוא הצטמצם פלאים ונכנס בקלות לכף ידה של נערה על ספסל בכיכר דיזנגוף . הדרך באלנבי מתארכת, אבל אני מגיע לליליינבלום 25 בזמן . חדר לא גדול, כמה כיסאות לאורך הבר, כתריסר כיסאות מסודרים מול מיקרופון . הערב מתחיל . אחד אחרי השני ניגשים משוררות ומשוררים למיקרופון וקוראים משיריהם . אחד או שניים מהם בני דורי, רובם צעירים ממני בשנים רבות . כצפוי משירה המופנית לאוזן ולא לעין, השירים נוטים להיות סיפוריים יותר, והדגש בהם פחות על המורכבות הלשונית והדימויית . חלק מן השירים יפים מאוד, חלקם פשטניים לטעמי, אבל האווירה במקום נעימה, ומכיסאי שליד הבר אני מגלה שהשילוב של בירה ושירה הוא שילוב לא רע בכלל . הקבוצה הזאת אמנם התארגנה באמצעות הפייסבוק, וכמה מחבריה מודים למארגנת הערב על כך שהחזירה להם את ההרגשה שיש קהל לשירתם, אבל בשירים המושמעים במהלך הערב אין כל עקבות לעולם הטכנולוגי החדש, לשיטות...
אל הספר