] 30 [ צומת ביל"ו אני עוזב עכשו, עדיין יקר לליבי [ . . . ] ? " "כמה שנים התחנכתי על השפה הרוסית והספרות הרוסית, כל דבר רוסי היה יקר לי וקרוב לליבי", כל שאיפותיו, חלומותיו היו ארוגים במציאות הרוסית . הכול נהרס, ועתה הוא 33 הוא היה המבוגר מבין השלושה, "נאלץ להתחיל חיים חדשים לחלוטין" . בן עשרים וחמש . קבוצתו של חיסין, שהיו בה שישה חברים, עברה בקושטא ואף נפגשה עם חברי "הלשכה המרכזית" שם, שהמשיכו להשתדל, ללא הצלחה, לסלול להם דרך ל"שער העליון" . חברי הקבוצה השאירו מחצית מכספם ( 250 רובל ) לחברי הלשכה המרכזית והפליגו לארץ ישראל . בינתיים כבר נודע שהשלטונות אינם מרשים ליהודים מרוסיה ומרומניה לעלות לארץ ישראל, וחברי הקבוצה הצטיידו בקושטא ב"תזכרה", תעודה המתירה להם לרדת ביפו . דובנוב וחבריו, שאף הם צוידו בתזכרה, כבר לא הורשו לרדת ביפו . הם המשיכו לשוט לפורט סעיד . משם הפליג דובנוב בספינה אחרת לחיפה, בתקווה שההקפדה בה על קיום הוראת "השער העליון" תהיה מחמירה פחות, ואכן הותר לו לרדת בחיפה . מחיפה ליפו עדיין לא הייתה דרך שמאפשרת נסיעה בכרכרה . הוא המשיך בדרכו ליפו, רכוב על גב סוס : רכיבה על סוסים ל...
אל הספר