[ 103 ] אולי את היסטוריונית חברתית . אולי את קארל אובֶה קנאוסגורד . אולי את המשוררת שחושבת שחייך נועדו שיכתבו עליהם . אולי נדמה לך שאת חשובה יותר מכפי שאת באמת . אבל מה הטעם לנבור במשפחתך אם בכוחך לברוא משפחה חדשה לחלוטין לצד משפחתך ? ואל תצפי — גם לא בספרות יפה — שמה שכתוב יהיה אמיתי רק מפני שהוא קרה . זה לא תירוץ . הוא חייב לקרות על הדף . במקצב . בסגנון . ביושר קנאי הנאמן לחוויה, לא לעובדה . כל כתיבה היא דמיון . היא בוראת מעפר . גם ספרות העיון, שנהוג לומר שאיננה בדויה . בסופו של דבר דמיון הוא אופן של יצירת זיכרון . השתמשי בו . אנחנו מדברים כאן על מחויבות לחירות . לא על התחמקות . על אמת עמוקה שטמונה בתוכך, אך אולי טרם התוודעת לה . תסמכי עליי, אם תפסיקי לכתוב ישירות על עצמך, תרגישי משוחררת . כל מה שאת יודעת ימצא את דרכו אל תוך כל מה שאת מדמיינת . הדמויות שלך יהיו אמיתיות יותר כשהדמיון היוצר ישחרר אותן . כשתימנעי מהתייחסות לעצמך, כביכול, את תעשי בעצם דבר אחר, וזה פרדוקס גדול : את תכתבי את עצמך . ואת היחידה שיכולה או רשאית לפגוע בך . מכאן את יכולה להמשיך וליצור מחדש .
אל הספר