הרגילים על תצלומיה של שרה סטולפה

] 138 [ ה קץ של קץ העולם ג'ורגיה ראסל מאת שרה סטולפה ] 139 [ הרגילים לא אהבתי את התמונות האלה במבט ראשון . הן הזכירו לי כמה מפלות אישיות שאני מעדיף לא להתעכב עליהן, בייחוד כישלון ניסיוני לשרוד בפילדלפיה . העברתי את השנה הגרועה בחיי בפילדלפיה, וזה לא נאמר בדיעבד : הייתי מודע כל הזמן לכך שזו השנה הגרועה בחיי . פילדלפיה מחסלת מהר סוג מסוים של אגו ; היא מסרבת להחמיא להרגשת החשיבות שלנו . היא שונה בכך מערי מעמד הפועלים הגדולות האחרות שלאורך הפרוזדור הצפון-מזרחי בוסטון ובולטימור, שתחושת הזהות העוצמתית שלהן משוחזרת בגאון דור אחר דור . יותר סדרות טלוויזיה מצולמות בשנה אחת בבולטימור, ויותר סרטים מצולמים בבוסטון מאשר בפילדלפיה בעשור . חוץ ממונטג׳ הפתיחה האבל של רחובות ריקים, מלווה בקינה ספירנגסטינית, לא היה שום דבר פילדלפי במיוחד ב״פילדלפיה״ של ג׳ונתן דמי . לב ליבה של פילי הוא ההיעדר, האבדות, חללי הביניים . כרעיון, מעולם לא הגיעה לידי התגשמות מלאה . אפילו באזורים העלובים ביותר של ברוקלין, את יכולה לראות את קו הרקיע הרחוק של מנהטן ולהרגיש מוגנת על ידיו — מוגנת מלהיבלע על ידי רגשותיך, מוגנת על ידי...  אל הספר