] 280 [ בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי הפילוסוף הבריטי ריצ׳רד וולהיים מנסח את הדבר בדרך אחרת . מוות, כתב, הוא האויב הגדול לא רק מפני שהוא שולל מאיתנו את כל הדברים 4 הוא העתידיים שאנו יכולים לעשות ואת כל ההנאות שאנו יכולים לחוות . גוזל את היכולת לחוות כל דבר, לעד . הוא שם קץ להיותנו מַעֲרֵה יער היידגריאני, שדברים מגיחים לתוכו . לכן, כפי שוולהיים אומר, “הוא גוזל מאיתנו את הפנומנולוגיה, ולאחר שטעמנו פעם אחת את טעמה, מקננת בנו כמיהה אליה, ועל כמיהה זו איננו יכולים לוותר״ . לאחר שחווינו את העולם, לאחר שהייתה לנו התכוונות, אנחנו רוצים להמשיך בכך לנצח כי החוויה הזאת של העולם היא מה שאנחנו . למרבה הצער, זו עסקת החבילה . אנחנו יכולים לטעום את טעם הפנומנולוגיה רק מפני שיום אחד היא תיגזל מאיתנו . אנו מבראים את השטח שלנו, ואז היער שב וכובש אותו . הנחמה היחידה היא שזכינו בכלל לראות את האור מסתנן מבעד לעלים בכל יופיו : שהיה לנו משהו בִּמְקום כלום . כמה מן האנשים החביבים ביותר שהופיעו בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי המבעבע, המצטלצל, ההומה והווכחני של סיפורנו היו גם הראשונים לצאת ממנו . בוריס ויאן היה רק בן של...
אל הספר