] 207 [ מחקרי חיים 35 כמו שפירש זאת סארטר, ז׳נה הצעיר קפא במבט של האחר : “אתה גנב ! ״ הוא נהיה לאובייקט שהודבקה לו תווית בזויה . במקום לחוש בושה לקח ז׳נה את התווית הזאת ושינה את משמעותה על 36 אתה קורא לי גנב ? טוב מאוד, אני אהיה גנב ! ידי כך שטען לבעלות עליה . על ידי כך שאימץ לו את התווית המחפיצה של האדם האחר בתור תחליף לעצמי שאינו מודע לעצמו, ביצע ז׳נה את אותו עיוות פסיכולוגי 37 היא סברה שהדבר מכביד על הנשים כל חייהןשזיהתה בובואר אצל הנשים . וגורם להן להיות מהוססות ומלאות ספקות עצמיים . אבל לפי תיאורו של סארטר, ז׳נה מבצע את התמרון בהתרסה והופך את התוצאה על פיה : הניכור שלו אינו חוסם אותו אלא מעניק לו מפלט . מכאן ואילך הוא קונה לו בעלות על הזהות האאוטסיידרית שלו כגנב, כנווד, כהומוסקסואל וכזונה ממין זכר . הוא קנה לו שליטה על הדיכוי שלו על ידי היפוכו, וספריו שואבים את כוחם מן ההיפוך הזה . האלמנטים המשפילים ביותר בחוויה של ז׳נה — צואה, נוזלי 38 ספריו גוף, ריחות רעים, מאסר, סקס אלים — מועלים על נס כנשגבים . של ז׳נה הופכים חרא לפרחים, תאי כלא למקדשים ואת האסירים הרצחניים ביותר — למושאי הרוך...
אל הספר