] 56 [ בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי לייבניץ, אשר בשנת 1714 ניסח אותה כך : למה קיים בכלל משהו ולא שום 3 בעיני היידגר, ה״למה״ הזה הוא לא מסוג השאלות המבקשות תשובה דבר ? בפיזיקה או בקוסמולוגיה . שום תיאור של המפץ הגדול או של הבריאה האלוהית לא יוכל להיות תשובה מספקת . מטרת השאלה הזאת היא בעיקר להדהים . אם הייתם צריכים לסכם את ההברקה במבוא של היידגר ל ישות וזמן במילה אחת, המילה הזאת אולי הייתה “וָאוּ ! ״ זה מה שהביא את מבקר הספרות ג׳ורג׳ שטיינר לקרוא להיידגר “רב-האמן הגדול של ההשתוממות״ — 4 האיש שפליאתו “הציבה מכשול קורן בדרכו של המובן מאליו״ . כנקודת מוצא רעננה לפילוסופיה, ה״ואו ! ״ הזה עצמו הוא מעין מפץ גדול . הוא גם זלזול גדול בהוסרל . אנחנו אמורים להבין שבראש ובראשונה הוסרל וחסידיו אינם נדהמים מן הישות כי הם נסוגו לתוך התעסקות מופלגת בפנימיות . הם שכחו את המציאות הקשה שכולנו צריכים לתקוע בה כל הזמן את בהונותינו . ספרו של היידגר משבח בנימוס את השיטות 5 הפנומנולוגיות של הוסרל ומעניק לו הכרה בהקדשתו “בידידות ובהערצה״ . אבל ברור שהוא גם מרמז שהוסרל וצוותו שקעו בתוך הראש — המקום המובהק של האי-...
אל הספר